What is the source or reason that a l'chaim is often said over a drink of alcohol instead of any other beverage, or over other foods, or even over no food at all?
Answer
A primary source would be the מדרש תנחומה in פרשת פקודי at סימן ב
העת שחוקרין העדים על העבירה שאדם עושה, יוצאין הסנהדרין וכל ישראל עמם לרחוב העיר, ומוציאין לשם לאיש שהוא מחוייב סקילה או אחד מארבע מיתות בית דין, ויוצאין שנים מהם או שלשה הגדולים מהם ודורשין לעדים. וכששבין מלחקור, אומר להם, סברי מרנן. והם אומרים, אם לחיים לחיים, ואם למיתה למיתה. אם הוא מחויב סקילה, מביאין לו יין טוב וחזק ומשקין אותו, כדי שלא יצטער מן הסקילה. ובאין העדים ועוקדין לו ידיו ורגליו ושמין אותו בבית הסקילה, ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותה על לבו. כיצד שמין אותה על לבו. שמין אותה בעליה אחת, כדי שלא ישים האחד חלקו קודם חברו, אלא שישימו אותה ביחד על לבו, כדי לקיים מה שכתוב, יד העדים תהיה בו בראשונה (שם יז ז). ומאותה שעה ואילך, כל ישראל פטורין לרגום אותם באבנים. וכן עושים לכל מיתה ומיתה שהוא חייב למות מיתת בית דין. וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה [והוא ירא מסם המות שלא יהיה בכוס], והוא אומר סברי מרנן, ואומר הקהל לחיים, כלומר כי לחיים יהא הכוס.
In summary:
After the witnesses were cross-examined, the judges would return and would be asked "סברי מרנן" - "what do you think, Sirs?"
If he was innocent they would answer לחיים...
Which is why the Shliach Tzibbur says on the cup of Kiddush or Havdala [if he is worried about the poison in his cup] סברי מרנן and the congregation answers לחיים.
No comments:
Post a Comment