halacha - Is "recycling" Mishloach Manot halachically acceptable?

Inevitably, this happens to me almost every year.

I give mishloa'ch manot to Shmer'l. Shmer'l take some of my mishloa'ch manot and gives it to Chatzkel. Chatzkel, not knowing that the huge chicken-filled hamantash came from me, puts it in the mishloa'ch manot sent to me. Simce Chatzkel appeared at my door, can I take "his" hamantash (which was originally mine), put in a box with one other item, and give it back to him, or must I include new stuff that didn't get recycled?

I listed the more complex case, first. Here's the simpler "recycling case":

Yartug appears at my door, and gives me his mishlo'ach manot package. I take it in my hand (so, technically, I guess, it's mine by making a kinyan. Can I now give it back to Yartug?

Answer

(Skip to the last paragraph for the short summary.)

There is an explicit source that this is allowed.

Rambam rules (Hilchos Megilla 2:15) that if one cannot afford to give mishloach manos, he can send his meal to his friend and have the friend send his meal to him.

ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו

This is based on the Gemara (Megilla 7b) which states that Abbaye and R. Chanina would send each other their meals.

אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי

However, Rashi interprets the Gemara differently. He says that it means that one year one would go to the other for the meal, and the next year they would reverse it.

זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו

The Beis Yosef (O.C. 695) asks how they fulfilled their obligation of mishloach manos according to Rashi if only one of them was giving each year, and he does not have a good answer.

ורש"י פירש מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשנייה סועד חבירו עמו וקשה לי על דבריו דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחים מנות איש לרעהו אם כן מאי אתא לאשמועינן

The Lechem Mishneh, however, answers (Hilchos Megilla 2:15) that what Rashi meant is that one of them would give a meal to the other and fulfill mishloach manos, and then would join the recipient for the meal. Thus, the recipient gives back (as part of the meal) what he just received, and thereby also fulfills his obligation of mishloach manos.

ורש"י ז"ל פירש זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו וקשה על דבריו דא"כ לא היה מקיים מצות משלוח מנות אלא אחד מהם שהיה נותן סעודתו לחבירו אבל חבירו לא היה מקיים וכן הקשה מהרי"ק ז"ל ול"נ לתרץ דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו כשהיה נותן לו מאותה סעודה והיה סועד עמו נמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה והרי נתן מהנתון לו

Thus, the Lechem Mishneh explicitly states that (at least according to Rashi) one can give mishloach manos to someone from the very mishloach manos that that person just gave him.

However, the Peri Chadash (O.C. 695:4) gives a similar interpretation of Rashi, except that he says that only the first giver fulfills his obligation but the second guy does not.

וכתב רש"י ז"ל מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו ע"כ והקשה בב"י ז"ל דאם כן לא היו מקיימים ומשלוח מנות איש לרעהו ולי נראה שכונת רש"י ז"ל לאשמועינן שאותו ששולח הסעודה היה מיפטר ממשלוח מנות אף על פי שהיה הולך ואוכל שם עם חבירו אבל חבירו ודאי דלא מיפטר בהכי

This might indicate that "recycled mishloach manos" is not valid, but perhaps he means that inviting someone for your meal does not count as mishloach manos – you have to actually send the guy a gift of food. In fact, several other acharonim do mention such a distinction in explaining Rashi:

Darchei Moshe (O.C. 695)

ואיני יודע מאי קשיא למר דאף אי סבירא ליה משלוח מנות איש לרעהו הוא דוקא ובעי שילוח ממש ולכן אם אוכל עם חבירו אינו יוצא מכל מקום אין זו קושיא דאפשר דרש"י סבירא ליה דמשלוח לאו דוקא אלא הוא הדין אם אוכל עם חבירו דמאי שנא אם אוכל עמו בביתו או ששלח אליו ואי קשיא ליה דאם אחד היה אוכל עם חבירו בשנה זו אם כן השני לא היה מקיים משלוח מנות באותו פורים וכן השני בפורים הבא אם כן מאי קאמר בסוף דבריו אם כן מאי אתא לאשמועינן דסגי אשמועינן דהאחד יוצא במה שחבירו אכל עמו ולכן אין לדחות דברי רש"י מכח קושייתו

Eliah Rabba (O.C. 695:10)

פירש הר"ן הא דבמגילה דף אביי ורב חנניא מחלפי סעודתייהו להדדי והנה בתאוה לעינים הקשה מאי קמ"ל הא כל שלוח מנות הוי הכי ולענ"ד הו"א כיון שאין לו כדי וכו' אינו חייב כלל קמ"ל דאפילו הכי חייב והנה רש"י פירש מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשנייה סועד חבירו עמו ונ"ל דקשה לרש"י על פירוש הר"ן דעיקר חסר בש"ס והו"ל לפרש שלא היה להם כדי לשלוח וכו' והנה הב"י הקשה על רש"י דא"כ לא היו מקיימין משלוח מנות וא"ת שהיו שולחין מנות א"כ מאי קמ"ל ע"כ ונ"ל דלא קשה מידי דקמ"ל דמצוה שיאכל אחד עם חבירו ולא ישב לבדו וכמ"ש בס"ק (ז') [ד'] וכל האחרונים דחקו בפרש"י ולענ"ד כן נכון כפשטיה וכדפירשתי ומשמע לי דבב"י הנ"ל דבאכילת חבירו אצלו לא קיים משלוח מנות אפילו בעל הסעודה דשלוח ממש בעינן אבל בלחם משנה פ"ב דמגילה הבין קושית ב"י על האורח שלא קיים אבל בעל הסעודה קיים בזה שחבירו אוכל אצלו על כן תירץ ופירש דבריו דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו קיים כשבעל הסעודה אוכל עמו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה ע"כ ולענ"ד אינו כן אלא כוונת ב"י כדפירשתי ובלאו הכי תירוצו דחוק ועיקר חסר אבל הב"ח כתב כיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שישמח ממש עם אוהביו א"כ הוא הדין בסועד אצל רעהו פטורים שניהם משלוח מנות ובתאוה לעינים פירש דמיירי שהתנה שיאכל עמו בשנה האחרת וא"כ הו"ל בפורים ראשון כאילו גם הוא אוכל עמו ויוצאים שניהם גם מג"א וט"ז נדחקו בפרש"י ומשמע שהבינו בב"י כלחם משנה וכבר כתבתי מה שנ"ל לפי האמת ואין להאריך

Peri Megadim (Mishbetzos Zahav 695:5)

מחליף. עיין ט"ז והבין בב"י דודאי זה שמזמין חבירו לסעוד אצלו יוצא ידי חובתו אלא הקושיא הוא איך יוצא חבירו בהאי שתא כו' ועיין דרכי משה צידד בכוונת קושית הב"י או דגם המזמין אינו יוצא ידי חובתו דבעינן שילוח דוקא רש"י סובר דלאו דוקא שילוח ואי דקשיא ליה על חבירו וא"כ מאי קושיא מה קא משמע לן הא טובא קא משמע לן דמזמין יוצא והיינו דלב"י נמי מאי אתא לאשמעינן ולפי מה שכתב הט"ז י"ל דלב"י אשמעינן דלא תימא דהוה הלוואה גמורה קא משמע לן דיוצאין אבל לרש"י מאי קא משמע לן דפשיטא ליה דשילוח הוא לאו דוקא הוא הדין מזמין יוצא ועיין פרי חדש משמע שמפרש מחלפי לרש"י שאחד שולח סעודתו לחבירו ויוצא ידי חובתו אע"פ שהולך אח"כ לסעוד אצלו משמע שילוח ממש בעינן ובלחם משנה כתב זה שלח סעודתו לחבירו והוה של חבירו ואח"כ הלך זה אצלו לסעוד ויוצאין שניהם ומרש"י משמע שמזמין חבירו אצלו ומכל מקום משמע דשילוח לאו דוקא הוה

However, a different potential issue with "recycled mishloach manos" is raised by the Taz. In his explanation of Rashi he mentions that one might have thought that because the two fellows were planning on reversing the meal invitation the next year it would not count as mishloach manos because it looks like lending/borrowing rather than giving. He goes on to note that if they made this arrangement within the same year then it would actually be real lending/borrowing:

Turei Zahav (O.C. 695:5)

בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ"ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זה שמזמין לחבירו וחבירו היה שולח לאיש אחר ולשנה שניה היה להיפוך אלא שיש לדקדק למה לא פירש"י באמת הכל על שנה א' ושניהם יצאו ואפשר לו' דבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו בסי' ק"ע סי"ג בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונרא' כאלו הלו' לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום ריבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון

In Sum:

The Lechem Mishneh appears to explicitly allow "recycled mishloach manos", and while the Peri Chadash disagrees in that specific case it is likely for a different reason. Another potential issue is raised by the Taz, but it is not mentioned by the other acharonim and it is only according to Rashi whom everyone (Rambam, Shulchan Aruch, et al) ruled against.